שינה וחלום

חסך שינה וחלומות

חלומות ופירושם: גורמים שינויים נוירולוגיים

למרות שזה קל לזהות באופן ויזואלי אדם שיש לו חסך שינה ולהראות שינויים התנהגותיים, שינויים נוירולוגיים ברי-מדידה הם יחסית משניים והפיכים במהירות. במחקרים על הפסד שינה נרחב (205 שעות או יותר), צויינו התרוצצות-גלגל-העין מתונה (mild nystagmus), רעד בידיים, עלגות בדיבור לסירוגין, וצנחת (ptosis). רפלקסים איטייים של הקרנית, רפלקס היפראקטיבי של התחלת הקאה (hyperactive gag reflex), רפלקסים בגיד (hyperactive deep tendon reflexes), ורגישות מוגברת לכאב, דווחו לאחר חסך נרחב יותר. כל השינויים הללו חזרו לקדמותם לאחר שינה שיקומית.

הפסד שינה מלווה באופן עקבי בשינויי EEG אופייניים. במחקרים זהירים, נבדקים נדרשו לעמוד או להיות מעורבים במשימות בנסיון לייצב את רמת העוררות. מספר מחקרים דיווחו על ירידה לינארית כללית באלפא (alpha) במהלך הפסד שינה. במחקר אחד, הנבדקים לא הצליחו לשמור על אלפא למשך יותר מ-10 שניות לאחר 24 שעות של הפסד שינה, והיכולת לשמור על אלפא המשיכה לרדת ל-4 עד 6 שניות לאחר 72 שעות ול-1 עד 3 שניות לאחר 120 שעות של הפסד שינה. לאחר 115 שעות של הפסד שינה, סגירת העיניים לא הצליחה לייצר פעילות אלפא. במחקר אחר, שבו אנשים הוקלטו כשהם עומדים כשעיניהם סגורות, אחוז הזמן שהם היו עם דגם אלפא ב-EEG גדל מ-65% בפרק הזמן של החסך ההתחלתי, לכ-30% לאחר 100 שעות של הפסד שינה. דלתא (Delta) ותטה (theta) ב-EEG בזמן העירנות גדלו מ-17% ו-12% ל-38% ו-26% מהזמן, בהתאמה. לא נמצא שום שינוי בבטא (Beta). שגיאות ביצוע במהלך הפסד שינה לוו בדרך כלל בהאטה של ה-EEG, שתוייגה: 'מיקרו-שינה' (microsleep). עם זאת, במהלך הפסד שינה, נבדק עשוי להפיק גלי דלתא תוך כדי כך שהוא מדבר וער בבירור.

למרות שהשינויים הנוירולוגיים הקשורים להפסד שינה משמעותי הם משניים יחסית אצל מבוגרים צעירים נורמליים. למשל אם לוקחים את נושא פירוש חלומות ברצינות, ניתן לראות שמחקרים הראו שוב ושוב שהפסד שינה מהווה סטרס (stress, לחץ) הפעלה גבוה אצל אנשים הסובלים מהפרעות של התקפים (כמו באפילפסיה). שימוש בפרק זמן של הפסד שינה כ"אתגר" כדי לעורר אירועי EEG אבנורמליים, הוא כיום מבחן נוירולוגי סטנדרטי.

אפקטים פיזיולוגיים של חסך שינה וחלומות

שינויים פיזיולוגיים שקורים במהלך הפסד שינה, ניתן לסווג לשינויים נוירולוגיים (כולל EEG), שינויים אוטונומיים, ושינויים ביוכימיים. אפקטים פיזיולוגיים וביוכימיים של חסך שינה נסקרו בהרחבה על-ידי Horne וקודם לכן על-ידי Kleitman.

חלום על נופים

שינויים אוטונומיים

אצל בני-אדם, שינויים אוטונומיים, אפילו במהלך תקופות ארוכות של הפסד שינה, הם יחסית משניים. מחקרים אינדיבידואליים עשויים לדווח, או על עליות או על ירידות בלחץ הדם הסיסטולי, בלחץ הדם הדיאסטולי, בנפח הדופק באצבע (finger pulse volume), בקצב הלב, בקצב הנשימה, במוליכות חשמלית טונית ופאזית של העור [=בגלל הזעה] (tonic and phasic skin conductance), אבל רוב המחקרים – 10 עד 15 מחקרים דיווחו שלא היה שינוי במשתנים אלה במהלך הפסד שינה אצל בני-אדם.

מחקרים לאחרונה יותר הציעו שהפסד שינה כן מביא לכ-20% ירידה בתגובה להיפוקסיה [=חוסר חמצן] ולהיפרקפניה [=יתר דו-תחמוצת-הפחמן בדם]. אבל, שינויים אלה מצביעים על שינוי ארעי ב-set point ולאו דווקא על כשל מערכתי.

הפסד שינה נקשר לירידות קלות בנפח הנשיפה הכפוי ב-1 שניה (FEV-Forced Expiratory Volume) ובקיבולת-חיונית-כפויה (FVC- Forced Vital Capacity) אצל חולים בעלי מחלה ריאתית. שני מחקרים, האחד על ילדים בריאים והאחר על מבוגרים, הראו שיש יותר אירועים של דום-נשימה ואירועים ארוכים יותר של דום-נשימה לאחר הפסד שינה. Brooks et al. הראו שאירועי דום-נשימה נעשים ארוכים יותר כפונקציה של קיטוע בשינה שיוצרים אירועי הדום-נשימה (ולא כתוצאה של פתולוגיה נשימתית). מספר מחקרים בבני-אדם מצאו ירידה כללית קטנה (0.3 עד 0.4 מעלות צלזיוס) בטמפרטורת הגוף במהלך הפסד שינה. אפקטים של הפסד שינה על היכולת לבצע התעמלות הם עדינים. מחקרים על בעלי-חיים הראו שחסך שינה מוריד את הפעילות הספונטנית בעד 40%, אבל רוב המחקרים על בני-אדם התמקדו ביכולת התעמלות מקסימלית, ואז קשה יותר להראות הבדלים גדולים כפונקציה של הפסד שינה. לדוגמה, מחקר אחד עשוי היטב, דיווח על ירידה של 7% ב-maximum oxygen uptake (Vo2max) במהלך 64 שעות של הפסד שינה. שינוי זה לא היה קשור לקצב הלב, לקצב חילוף הנשימה או לחומצת החלב בדם שנשארו ללא שינוי. עם זאת היתה ירידה ב-minute ventilation [=נפח האוויר הנכנס והיוצא מהריאות בדקה אחת] וב-hemodilution [=דילול הדם].שיקום מהתעמלות עשוי להיות מואט על-ידי הפסד שינה. המחקרים חלוקים ביניהם בין טענות שמשרעת הטמפרטורה של ה-circadian rhythm [=מחזור ה-בערך-יממה של תהליכים פיזיולוגיים] גדולה יותר, קטנה יותר או ללא שינוי, במהלך הפסד שינה.

שינה וחלום

מחקר אחד עשוי היטב לא הראה שום שינויים הקשורים לחסך שינה במטבוליזם של מכלול הגוף בטמפרטורות נורמליות ובמצב סטרס (stress) של קור. ממצאים אלה בבני-אדם חשובים במיוחד, כי סדרת מחקרים אלגנטיים בחולדות הראו שלאחר שבוע של הפסד שינה, הרמות המטבוליות גדלו ביותר, עליה בצריכת האוכל לוותה בירידה משמעותית במשקל והיה קושי ניכר בויסות טמפרטורת הגוף (ראה מחקרי בעלי חיים). מספר מחקרים בחנו היבטים של מטבוליזם של המוח בבעלי חיים, במהלך תקופות קצרות של חסך שינה. מדדים ישירים לא היו נבדלים לאחר תקופה קצרה של חסך שינה, למרות שמספר אנזימים קשורים כן היו נבדלים. מחקר אחר ציין שכמה מההבדלים שצויינו היו קשורים ללחץ ולא לחסך שינה כשלעצמו.